<h1>או"ז הלכ' מקוואות סימן של"ז</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ומקוה דכלים מדאורייתא ברביעית כההיא דפ"ק דפסחים [י"ז, ע"א] דתניא הדם והמים משקה בית מטבחייא שנטמאו בין בכלי בין בקרקע טהורין ר' שמעון אומר בכלים טמאין בקרקע טהורין אמר רב אשי הא דאמרת בקרקע טהורין לא שנו אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזו להטביל בהן מחטין וצינורות ופי' רבינו שלמה התם לעיל בדברי ר' שמעון דרביעית הוא מקוה דאורייתא כי כתי' מ' סאה באדם הוא דכתי'. והאי רביעית היינו רביעית המקוה. והתם [נזיר ל"ח, ע"א] כל עשר רביעיות דקתני רביעית הלוג הם, מדחשיב התם רביעית שמן לנזיר דהוא חצי שיעור של התודה דיליף לה מקרא פרק התודה [פ"ח, ע"א] וחצי לוג שמן לתודה כדתנן בפ' שתי מדות ועוד תנן התם [פ"ז, ע"ב] שבע מדות של לח היו במקדש וקא חשיב חצי הלוג ורביעית הלוג והדר קתני רביעית מה הי' משמשת רביעית מים למצורע ורביעית שמן לנזיר. ותו דחשיב התם רביעית דם דמטמא באוהל וא"א לומר רביעית הקב דהיינו לוג דבנזיר פרק כ"ג [נ"ג, ע"א] מוכח שהוא פחות מחצי לוג דקאמר זקנים הראשונים מקצתם היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל אלמא דרביעית הלוג היא. ופ"ב דזבחים [כ"ב, ע"א] אמר רב פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצנורו' דמהכשירה דמקוה קא אתי. והמעיין מטהר מן התורה בכל שהוא כדתניא בתורת כהנים וכדתנן פרק קמא דמקוואות [מ"ז] כדפריש' לעיל. ובטלו רבנן רביעית דמקוה וגזרו שגם הכלים צריכין ארבעי' סאה כההיא פ"ג דנזיר דאמר ר' אלעזר עשר רביעיות הן נקיט רב כהנא בידי' חמש סומקתא וחמש חיורתא כדמפרש התם ופריך ותו ליכא והאיכא רביעית דמקוה פי' דחזיא להטביל מחטין וצנורות ומשני בר מההיא דבטלו רבנן והצריכו לכלים כמו כן מ' סאה והיינו דתניא בתוספתא [פ"א] כ"מ שאדם טובל בהם ידים וכלים טובלים בהם אין אדם (וכלים טובלים) [טובל] בהן ידים וכלים אין טובלין בהם. וההיא דפ' בתרא דע"ז דתנן [ע"ה, ע"ב] הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל ותנא כולן צריכין טבילה בארבעים סאה מה"מ אמר רבא אמר קרא וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת ההיא אסמכתא בעלמא היא ואינו כ"א מדרבנן שביטלו רבנן רביעית דמקוה דכלים והצריכו להם מ' סאה כמו לאדם. ודוקא רביעית דמקוה בטלו אבל המעיין שמטהר בכל שהוא לא בטלו רק שיוכל להכנס בהמעיין מטהר ועדיין הלכה דמעיין במקומה עומדת וכן פי' רבינו שמשון בפירושיו בפ"ק דאע"ג דבטלו רביעית דמקוה מ"מ כל שהוא דמעיין לא בטלו.
<h2>דף קט.</h2>
ושיעור ארבעים סאה כדתניא ע"פ ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו במים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מקוה מ' סאה. והטובל צריך שיטבול כולו כאחד למעוטי שלא ירחץ אבר אבר ורחץ את בשרו כולו כאחד. והטובל אל יטבול לחצאין כדתניא בתוספתא בפ' גממיות הקופץ למקוה הרי זה מגונה והטובל במקוה פעמיים ה"ז מגונה פי' לחצאין לא עלתה לו טבילה אלא אגב דתנא רישא מגונה תני הא נמי מגונה. האומר לחבירו כבוש ידך עלי ה"ז מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. וכתב בה"ג כי לא נפישי מייא למרמי בהו איתתא קומתא כולה מגנדרא כי ביניתא ושפיר דמי פי' בפישוט ידים ורגלים ופי' ר"ת לאפוקי מדרב יוסף דאמר [יומא ע"ח, ע"א] מיכן רמז לנדה שתשב עד צוארה במים. ויש לומר שיש לפני' עוגל של מ' סאה אלא שאין עמוקין ולא דמי לחרדלית שאין מ' סאה במקום אחד.
